הכאב הזה בצד הפנימי של הקרסול – קטן, חד, עקשן – יכול להתחיל כמו עקיצה רגעית, ולהפוך לצל שמלווה כל צעד.
בהתחלה אתם אולי מתעלמים, חושבים שזה משהו שיחלוף.
אבל כשהרגל מתחילה לקרוס פנימה, והקרסול לוחש לכם בכל הליכה: "יש פה בעיה"… זה כבר סימן שהגיע הזמן להקשיב.
מה זה בכלל הגיד הזה?
הגיד הטיביאלי הפוסטריורי (אל תיבהלו מהשם, זה פשוט גיד שעובר בצד הפנימי של הקרסול)
הוא מה ששומר על הקשת של כף הרגל שלנו יציבה.
הוא מרים, תומך, מייצב – וכל פעם שאתם עומדים, הולכים, עולים מדרגות או רצים – הוא שם, עובד קשה.
אבל כשיש עליו עומס – בגלל עמידה ממושכת, הליכה לא מאוזנת, נעליים לא נכונות או אפילו סוכרת – הוא מתחיל לצעוק.
בהתחלה בלחישה… אחר כך בצרחה.
ומה קורה כשלא מטפלים?
כשהגיד הזה דלקתי, כף הרגל עלולה להתחיל לקרוס פנימה – מצב שנקרא "פרונציה יתר".
זה לא רק כאב – זה משנה את כל מנח הגוף.
כאב בקרסול עלול להוביל לבעיה בברך, ואז באגן, ואז בגב – ופתאום הגוף מרגיש עקום, עייף ומיואש.
אז מה אני עושה עם זה בטיפול?
כשמטופל מגיע עם דלקת בגיד הזה, אני קודם כל בודק את כל השרשרת –
מאיך הוא דורך ועד איפה כואב לו בגב.
כי אני לא מטפל בגיד – אני מטפל באדם שמחזיק אותו.
כוסות רוח עוזרות כאן מאוד –
אני מניח אותן בעדינות סביב הקרסול, לאורך השוק, ולעיתים גם בירך – כדי לשחרר עומס מהמסלול כולו.
השאיבה מעודדת זרימת דם טרי, מפנה דלקתיות, ומעירה את הרקמות לריפוי.
בנוסף, אני ממליץ לפעמים על תרגילים פשוטים, חימום נכון, ונעליים מותאמות – כי הריפוי לא נגמר בטיפול, הוא ממשיך בבית.
ולמי שחושש – "עזרא, זה לא אזור עדין מדי?"
זה נכון, הקרסול הוא אזור רגיש – לכן אני עובד בעדינות רבה.
לא מייבש, לא מושך חזק – אלא מזרים, מרגיע, מדבר עם הגיד, לא נלחם בו.
לסיכום…
אם אתם מרגישים כאב בצד הפנימי של הקרסול, במיוחד כשאתם עומדים הרבה – אל תחכו שזה "יעבור".
זה אולי התחיל בגיד, אבל הגוף כולו מקשיב לו.
ובדיוק בשביל זה אני כאן – לעזור לכם להחזיר את היציבות, את ההקלה, ואת ההרגשה שהרגליים שלכם שוב סוחבות אתכם – ולא להפך.
שלכם,
עזרא ברהום
מטפל בכוסות רוח, מאזין לכל צעד, ומזכיר שהדרך לריפוי – מתחילה בתשומת לב.
